עוד מקרה מזעזע של רצח נשים בישראל והפעם בנתניה
רצח נשים בישראל הפך זה מכבר למכת מדינה. בשבועות האחרונים התופעה מקבלת ממדים של מגפה. עוד מקרה מזעזע בנתניה אירע ב- 15.10.18 כאשר שוטר ירה למוות באשתו אנגוץ וואסה. נותרו שלושה ילדים, שניים מנישואיה הראשונים של האישה ותינוק בן חודשיים ביום הרצח. הדעת אינה תופסת את גודל הזוועה.
אנחנו – החברה- חוזרים ואומרים שהכתובת על הקיר. כי כל רצח היה יכול והיה צריך להימנע. כי לא נעשה מה שהיה צריך להיעשות כדי שהרצח יימנע. מדובר לאחר מעשה ברצח שעליו נאמר כי הוא היה צפוי.
הכתובת על הקיר שקופה כמו הקיר
עם זאת- נראה שהכמות הבלתי סבירה והבלתי מתקבלת על הדעת, הבלתי נסבלת, מתחילה להניע אנשים שמבינים כי נדרשת תכנית חירום לאומית להתמודד עם התופעה. חקירה משטרתית מפענחת את הרצח אבל היא אינה חוקרת את מניעיו העמוקים. לא אחת מצטיידים הרוצים באיש מקצוע עורך דין פלילי מהשורה הראשונה והוא מצליח להשיג עבורם עסקת טיעון וענישה מופחתת. מניפולציות משפטיות הן ברירת מחדל עבור הצפויים לעונש החמור הקבוע בחוק.
רצח נשים בישראל הוא כאמור תופעה חמורה מעין כמוה המציפה את תנאי חייהן של נשים החיות בבית שבו הן מאוימות, מוכות, ולא אחת הופכות קרבן לאלימות מינית קשה. יש מי שמתלוננות ויש מי שפוחדות להתלונן. אלא שלא אחת תלונות אינן מטופלות ברצינות וביסודיות המתחייבת מעצם הגשתן, גם במקרים שבהם זו אינה תלונה ראשונה.
ריבוי המקרים יוצר סוג של קהות חושים, שלא לומר אדישות. שום רצח כבר אינו מפתיע, גם כאשר הוא מזעזע. ובמקרים רבים מתברר כי אף שהכתובת היתה על הקיר- הקיר שקוף והכתובת שקופה. ומה שהכי מצער ומטריד הוא שלא אחת גם הקרבנות שקופים, ובמקרה זה- שקופות.
האם יש מכנה משותף למקרי הרצח?
יש מן הסתם מאפיינים משותפים אבל כל רצח הוא מקרה פרטי. על פי רוב יש רקע של יחסים מעורערים, שמעורב בהם אלמנט של אלימות ו/או קנאה עזה, קשה כשאול, עזה כמוות. אולם יש גם מקרי רצח שבאים לכאורה משום מקום, והם תוצאה של התקף טירוף רגעי. אי שפיות זמנית.
יהיה הסיבות והמניעים לרצח אשר יהיו, אי אפשר להשלים עם מספר מקרי רצח שהולך ועולה כל העת. רצח נשים בישראל היא תופעה המחייבת מאמץ מערכתי של כל הגורמים שיש להם נגיעה בנושא. צריך ואפשר ללמוד מניסיונן של מדינות שהתמודדו או עודן מתמודדות עם תופעה כזאת, וככל שיידרש- להקצות משאבים לטיפול יסודי, לרבות טיפול מונע במי שנתפסים כנמנים עם קבוצת סיכון לרצח. יכול להיות שגם מיצוי כל מאמץ וכל סיכוי למניעת רצח נשים בידי בעליהן לא ימגר את התופעה לחלוטין, אבל בהחלט סביר להניח כי מספר המקרים יפחת.